| נושאים בענף |
| צמחים מדברים |
| בואו לאכול |
| עוד פעם |
| עוזרת בית |
| בסלון של ורד |
כביסה על הגג
לאחרונה התחלתי לתלות כביסה על הגג. מודה, כבודו של מתקן הכביסה הנייד במקומו מונח ואני משתמשת בו בימים גשומים אך בימים יפים אין תחליף לייבוש הבגדים בשטח פתוח: מעבר להבדלי הטמפרטורות וקרני השמש שמשוטטות להן חפשי באין מפריע ומאפשרות לכבסים להתייבש במהירות רבה (שעה גג...) יש כמה בונוסים שמתלווים לטרחה; למשל - מכירים את חוסר הנעימות שנגרם כשבמהלך תליית הכביסה נשמט לו אחד הפריטים וצונח – נוחת הישר אל חבלי הכביסה של השכן מלמטה? (מושבניקים, קיבוצניקים, אנשים הגרים בבית צמוד קרקע, במאהל בדואי או באיגלו – אנא דלגו לשורה הבאה) שלא לדבר על אין ספור מקלות כביסה שמאששים את תורת הכבידה של ניוטון וצונחים – השד יודע לאן. אז זהו, שעל הגג זה לא קורה וגם אם צונחת לה הגרב בזמן התליה היא עדיין בהישג יד. בונוס נוסף הוא חיסכון בחשמל (לאלו המשתמשים קבוע במייבש כביסה – אנא דלגו לשורה הבאה) - באמת שזה נחמד לחסוך כמה שקלים וליהנות בחינם מחסדי השמש (ומההתחממות הגלובלית...) אבל הבונוס הגדול הוא היופי שבמראה הכביסה התלויה בגובה העיניים, יופי המסתתר מן העין בצורת התלייה המקובלת בבתים משותפים - בהם אתה מציץ אל חבלי הכביסה ממבט על. הבנתי את זה כשתליתי לראשונה מצעים על כבל הכביסה שקניתי ומתחתי על הגג. הסדין הירוק החל מייד מתנפנף לעברי וממני והלאה, נע ברכות למשבי הרוח ובחופשיות תנועתו הקנה להלך הרוח מראה ויזואלי נעים ונוסטלגי. אין פלא שכל כך הרבה סצינות קולנועיות צולמו בין חבלי הכביסה, רק חסר לי שאקירה קורוסאווה יצא יום אחד מאחורי המגבת ויתחיל לכרסם את עלי הרשאד...
...יש 1 תגובות
אביב הגיע פסח בא
איכשהו, אני מרגישה שיש לי פטור מניקיונות הפסח. אולי בגלל שלל עבודות הניקיון שעשיתי בתקופת הצבא והלימודים. הכל הלך: חדרי מדרגות, משרדים ובתים. מכל המקומות אותם ניקיתי, זכור לי במיוחד ביתם של שושנה ויצחק (ז"ל) ממושב נחלים. לאורך חמש שנים רצופות ניקיתי/הכשרתי להם את הבית לכבוד הפסח. העבודה התחילה כשבועיים וחצי-שלושה לפני ערב החג. כל בוקר הייתי תופסת את האוטובוס מבית הורי אשר בפתח-תקוה למרכז העיר ומשם אוטובוס נוסף למושב ליום עבודה ממושך.