| נושאים בענף |
| צמחים מדברים |
| בואו לאכול |
| עוד פעם |
| עוזרת בית |
| בסלון של ורד |
סלט עדשים
אז נכון שעדיין חם נורא ומזיעים בלי סוף אבל יש איזושהי תחושה של תחילת סוף הקיץ ויש לי שני סימנים שמצביעים על כך ושחוזרים קבוע משנה לשנה. אני לא מתכוונת לחצב או לנחליאלי (מישהו זכה לראות חצב פורח בתל אביב?) אלא לפקעות הסיתוונית - (או אולי זה כרכום?) שהחלו לפרוח אצלי במרפסת אחרי שכל הקיץ נמצאו בתרדמה מתוקה והסימן השני הוא שהחתולה שלי כבר מתחילה להתגנב מתחת לכיסוי המיטה בכל פעם שהיא הולכת לזנב לה שנת צהריים מלכותית.
העונה הזו של השנה מתאימה להכנת סלטים קרים והנה אחד מהמתכונים של סלט עדשים שכזה:
250 גרם עדשים חומים או ירוקים
בצל יבש גדול
כ 2-3 שני שום
חבילת פטרוזיליה
מיץ לימון, שמן זית, מלח גס, פלפל שחור גרוס ועלי דפנה
קוצצים גס את הבצל ומכניסים לסיר יחד עם העדשים. מצרפים 2-3 עלי דפנה, ממלאים את הסיר במים ומביאים לרתיחה. אחרי שרותח מנמיכים את האש ומוסיפים פלפל שחור גרוס. מבשלים עד שהעדשים רכים אך לא רכים מדי (כ - 40 דקות). מסננים את העדשים והבצל משאריות המים ומעבירים לקערה.
מוסיפים מיץ לימון, שמן זית , שום כתוש ומלח - רצוי מאוד לעבוד עם העדשים בעודם חמימים כי אז הם סופגים טוב יותר את הטעמים. מניחים בצד כדי שיתקרר מעט ובינתיים קוצצים גס את הפטרוזילה אותה מוסיפים לעדשים.
העדשים "שותים" המון המון לימון. גם כשאתם בטוחים ששמתם מספיק, מדי פעם צריך לערבב, לטעום ולתקן תיבול עד שכל הטעמים מתייצבים. (זה לוקח איזה חצי שעה). הסלט הזה טעים ביותר גם יום אחרי ולמען האמת, אולי אפילו יותר...
בקרוב- עוד גירסה לסלט עדשים (שחורים).
...יש 5 תגובות
עגבניות בחומוס
שתיל העגבנייה שלי עושה שרירים. כבר עבר אותי בגובה וגם הוציא עגבניות יפהפיות. אמנם עוד ירוקות אבל גוונים סמוקים החלו להתגנב אל צבען. לא יודעת מה אתכם אבל אני כבר מתכננת את תבשיל העגבניות בחומוס...
כוס גרגרי חומוס מושרים ללילה
בצל גדול קצוץ גס
ארבע שיני שום פרוסות גס
ארבע עד שש עגבניות בשלות
צרור פטרוזיליה קצוץ גס
חופן עלי נענע קצוץ גס
שתי כפות טחינה לבנה
פרוסת לחם טרייה קרועה לחתיכות (או פיתה חתוכה)
לימון כבוש חתוך לחתיכות קטנות
שמן זית, מלח, פלפל שחור גרוס
- מבשלים את גרגרי החומוס שהושרו ללילה בסיר רחב, במים טריים למשך כשעתיים וחצי. מסירים מהאש ומקררים. מקלפים את המעטפת השקופה של הגרגירים וזורקים. כן, כן זה הרבה עבודה אבל שווה. (וחוץ מזה חלק מהקליפות כבר נפרדו מהגרגרים בזמן הבישול אז לא להתלונן)
- חולטים את העגבניות, מקלפים וחותכים לקוביות. מניחים בצד.
- במחבת רחבה מאדים את הבצל בשמן זית. אחרי כחמש דקות מוסיפים את השום וממשיכים לאדות עוד כשתי דקות נוספות. מוסיפים את קוביות העגבניות, את גרגירי החומוס המסוננים ומבשלים יחד על אש בינונית - קטנה עד שהעגבניות מסמיכות (כעשרים עד שלושים דקות) אבל לא לגמרי מאחר והבישול עוד נמשך.
- מוסיפים את הפטרוזיליה ואת הנענע וממשיכים לבשל עוד כחמש דקות נוספות במהלכן מתבלים במלח ופלפל גרוס. כמו כן מוסיפים את קוביות הלימון הכבוש לפי הטעם.
- מוסיפים את קרעי הלחם ומכבים את האש. נותנים ללחם להיספג ברוטב כשתי דקות ומגישים עם טחינה לבנה מפוזרת מעל ועוד טיפונת שמן זית.
אפשר להשתמש בחומוס מונבט במקום בגרגרי חומוס יבש ואז זמן הבישול מתקצר בהרבה והטעם מקבל גוון מתקתק יותר.
למי שמחפש חריפות ניתן להשתמש בפלפל שאטה ואז כדאי להוסיפו עם העגבניות.
נחמד להגיש את המנה הזו במחבת בו בושלה אבל אז צריך להיזהר מחומה. בתיאבון!
הדובדבן שבקצפת
פעם ראשונה בה אכלתי דובדבנים טריים הייתה באיטליה עם חברתי תמר (ההיא מהיסודי). אחרי השחרור מצה"ל החלטנו לוותר על טרקים במזרח לטובת מוזיאונים וכנסיות בסגנון רומנסקי ברחבי אירופה.
בגלל שהיינו טרום סטודנטיות ועניות החלטנו לחסוך את ארוחות הבוקר בחוץ ולהתארגן על ארוחות מחתרתיות בחדר האכסניה בה ישנו; מזלג חשמלי גויס מדי בוקר להכנת ביצים קשות בתוך כוס זכוכית. לחם טרי עם חמאה ליווה את החלבונים ולפעמים נוספה גם גבינה לתפריט. אותו לחם עם חמאה בתוספת שכבת דבש נדיבה שימש כקינוח מושלם. בצהרים לרוב בילינו במקדונלד'ס והתענגנו על כל ביס. אכילת ירקות ופירות נדחתה להזדמנות אחרת.
אבל ביום בו נחתנו בשוק של רומא השתנתה התמונה והכל בגלל דוכן הדובדבנים המפתה שבלט למרחוק. נעצרתי לידו בחריקת בלמים ואמרתי לתמר שאני לא זזה עד שאנחנו קונות חצי קילו מהם. למרות שהם עלו הון, חזרנו לחדר עם שקית נייר חומה נפוחה מפרי. בדרך כלל יש לי חוש צדק מפותח, אבל נראה לי שחיסלתי שלושת רבעי חבילה בלי להניד עפעף. זה היה כל כך טעים וממכר וחוץ מזה רציתי לבדוק את התיאוריה שאומרת שאכילת כמות מופרזת של פירות גורמת לכאב בטן. אבל הכאב היחידי שהרגשתי היה כאב לב על כך שהדובדבנים הלכו והתמעטו. בעודי מעלימה ראיות הבנתי שעשינו עסקה משתלמת אבל בכל זאת שאלתי את עצמי כמה עלה לנו בסופו של דבר כל דובדבן.איכשהו כבר היה מאוחר מדי לחשב...
אז הנה , עשרים שנה אחרי, ורד ותמר מביאות לכם תוצאות עדכניות . וכן - היום כבר לא צריך לטוס לרומא בשביל זה, הם נמצאים בהמוניהם בתל אביב.
עוגת בננות
בבוקר פתחתי את הארנק וראיתי שהוא ריק. ניגשתי לכספומט השכונתי וביקשתי ממנו בנימוס שש מאות שקלים חדשים. הוא הסכים אבל שלף לי אותם בשטרות של עשרים! אף פעם לא החזקתי כזה צרור שמן של שטרות ירוקים (שלושים במספר), מעומלנים למשעי. הרגשתי מוצפת אך הכובד והסחרור הכניעו אותי. נכנסתי לסניף מנופפת בערימה. הפקידה קלטה את המצוקה והחליפה לי למאיות. בערב, בבואנו לשחרר את האוטו של ליאה מחניון עזריאלי, שלפתי אחד השטרות של המאה מהבוקר והכנסתי למכונה כדי לקבל כרטיס חנייה ועודף של תשעים שקלים. לא ברור לי אם מדובר בקנוניה אבל העודף ניתך עלי במטר רועש במטבעות של חמישה שקלים!!! כנראה שלפעמים צריך לקחת את העולם במנות קטנות...
עוגת בננות
שלושים גרם חמאה
שתי ביצים
חצי כוס יוגורט
כף וחצי טחינה גולמית
כף וחצי דיבס או דבש
ארבע או חמש בננות בשלות מאוד
שתי כוסות קמח מלא
כפית גדושה אבקת אפיה
קמצוץ מלח
- ממיסים את החמאה בסיר מעל סיר.
- מעבירים לקערה עמוקה ומוסיפים את החומרים הרטובים תוך כדי בחישה.
- לקראת הסוף מצרפים את המלח, הקמח ואבקת האפייה.
- מועכים את הבננות במזלג ומצרפים גם כן. צריכה להיווצר בלילה נוזלית מעט. אם נוזלית מדי – להוסיף עוד קמח ואם יבשה מדי אז הוסיפו עוד מהיוגורט או עוד חצי ביצה.
- אופים בתבנית משומנת בחום בינוני – 170 מעלות צלזיוס למשך כ – 30 דקות.
- העוגה צריכה להישאר מעט רטובה מבפנים. בעיני זה הכי טעים!
- המתיקות במתכון זה מגיעה בעיקר מהבננות, לכן כדאי להשתמש בבננות בשלות. אם משתמשים בבננות פחות בשלות, כדאי לחזק בעוד דבש או דיבס.
- את העוגה רצוי לשמור במקרר והאמת שיום אחרי האפייה טעמה עולה.
- אפשר להוסיף למתכון אגוזי מלך קצוצים גס.
- בפעם האחרונה שאפיתי אותה (לפני שבוע) ויתרתי על אבקת האפייה. העוגה יוצאת יותר דחוסה (ככה מרוויחים יותר בכל פרוסה...) כמו כן - יוצא ממש נחמד לאפות אותה בתבנית של מאפינס או בתבניות הסיליקון המהממות שיש היום בחנויות כלי בית ושמחלקות לכם את העוגה למנות קטנות...
קרקרים עם קורנית
השבוע דיברתי עם מיכל. היא אמרה שהיא מאוד מתגעגעת לחוג הקרמיקה (בו נפגשנו). הצעתי לה להיפגש ולהכין יחד קרקרים מחיטה. זה קצת כמו להתעסק עם חימר וגם נראה כמו חימר - רק שבסוף אחרי שלשים, מרדדים ואופים - אפשר גם לאכול...
הנה מה שעשינו:
שתיים וחצי כוסות קמח מלא
כוס שומשום מלא
שתי כוסות שיבולת שועל
חצי כוס גרעיני חמנייה
חצי כוס גרעיני דלעת
שלוש כפות נבט חיטה
חצי כוס שמן זית
שלוש כפות טחינה גולמית
כף מלח שטוחה
כף קורנית טרייה
כוס מים פושרים
טוחנים במעבד מזון את השיבולת שועל, גרעיני החמנייה וגרעיני הדלעת.
טוחנים חצי מכמות (חצי כוס) השומשום במטחנת תבלינים. (אם אין אז מצרפים את השומשום לשאר הגרעינים ושיבולת השועל וטוחנים יחדיו במעבד המזון). מעבירים לקערה ומערבבים עם שאר החומרים.
לשים טוב טוב. אם יבש מדי אפשר להוסיף עוד מים ואם רטוב מדי אז מצרפים עוד קמח. מעבירים למשטח מקומח ולשים עוד טיפה. מקמחים שוב ומרדדים דק כמה שאפשר.
מעבירים לתבנית משומנת קלות וחורצים ריבועים בעזרת סכין חדה. (נו טוב – אפשר גם מעויינים).
אופים בתנור שחומם מראש לחום בינוני (180 מעלות צלזיוס) כרבע שעה או עד שמזהיב.
משך האפייה תלוי בעובי הבצק. אם אתם אוהבים את הקרקרים עבים יותר, תביאו בחשבון שזמן האפייה יתארך טיפה. כמו כן אפשר לשחק עם הטקסטורה - אם אתם אוהבים את הקרקרים במרקם חלק יותר – טחנו אותם דק יותר במעבד המזון ואם רוצים להרגיש את הגרעינים אז ברחמנות עם הטחינה.
כמו חימר כבר אמרתי?...