אפשרויות = חופש = אושר?
לרוב, אני לא אוהב לקנות. במיוחד לא בגדים ומוצרי חשמל ואלקטרוניקה. הסיבה לא נעוצה בהתנגדות לעניין הקניה, אלא מעודף האופציות. אני יכול למצוא בדיוק את מה שאני רוצה, אך מכיוון שמספר האפשרויות כה גדול, זה פשוט מתסכל.
ממש היום ראיתי וידאו משובח שמדבר בדיוק על זה. אתם מוזמנים לראות אותו כאן: http://www.ted.com/talks/barry_schwartz_on_the_paradox_of_choice.html, ואפילו יש כתוביות בעברית. מי שלא מכיר את האתר המדובר TED כדאי שיכיר (http://www.ted.com). מאות מיני-הרצאות בנושאים שונים ומשונים - פשוט תענוג.
אם לתמצת את הוידאו, אז אפשרות אחת בלבד מגבילה אותנו, מעט אפשרויות עושות לנו טוב, והרבה אפשרויות משתקות אותנו. לדבריו, אנשים פחות מאושרים כשיש להם יותר מדי אפשרויות. הסיבה היא שמגוון האפשרויות מעלה את הציפיות, ולרוב נצא מאוכזבים.
כשראיתי את הוידאו קפצו לי שני נושאים לראש: הראשון הוא טבעונות, והשני הוא לינוקס ותוכנה חופשית (מעניין למה…). בעולם הלינוקס, המגוון האדיר של האפליקציות וסביבות העבודה והחופש לשנות כל דבר, הינן מקור החוזק אך גם מקור החולשה. אני לא אכנס לנושא הזה כרגע, ואעבור ישר לעניין התזונה.
כשבחרתי לעבור לתזונה טבעונית, בחרתי לצמצם בצורה משמעותית את האפשרויות הקולינריות שלי. הייתי מצפה שאהיה פחות מאושר בנושא האוכל, כי המגוון שלי הצטמצם, אך בפועל, דווקא ההיפך התגלה כנכון.
לפני המעבר לטבעונות/צמחונות, התייחסתי לאכול כבתור הכרח שיש לעשותו, ולא הפקתי הנאה גדולה מהתעסקות בו. הורגלתי לארוחות מסויימות מהבית, שהשתכללו קצת כשרעיתי בשדות זרים, אך בסה”כ, דווקא מהמגוון האינסופי שניתן להכין באמצעות כל הרכיבים המקובלים, התפריט שלי היה מצומצם למדי.
לאחר המעבר, דברים החלו להשתנות. גיליתי מאכלים חדשים, גיליתי את ההנאה והמשיכה לאוכל פשוט דווקא, מצאתי את עצמי נהנה לבשל הרבה יותר, לקנות ירקות בשוק (האיכרים), לעשות נסיונות חדשים במטבח ופשוט להנות מהעולם החדש שנגלה לפני. גם אכילה במסעדות התגלתה כפשוטה יותר - אין הרבה התלבטויות אם יש רק מספר בודד של מנות רלוונטיות. אין ציפיות גבוהות אמנם, אך ככה אני זוכה להיות מופתע לא מעט פעמים.
אין כרגע תגובות...
ynet והפרסומות. או בעצם - הפרסומות ו-ynet?
ynet הוא אתר החדשות הפופולרי בארץ, ואני קורא בו לא מעט. כשאני קורא כתבה, התמונה השמאלית היא פחות או יותר מה שאני רואה. אתמול, נכנסתי לאתר של ynet במחשב לא שלי כדי לבדוק משהו. היה דפדפן פתוח, ובלי לחשוב יותר מדי הקלדתי את הכתובת ונכנסתי, ופשוט נדהמתי. כמו שאמרו ב”בלי סודות”: “איך אפשר לקרוא את זה?” פרסומות רצות ומקפצות משמאל, מימין, מלמעלה… ממש מזמין התקף אפילפטי (התמונה השמאלית).
תאוורת בשרים
למושג “תאוות בשרים” מתייחסים לרוב בהקשר מיני, אך דווקא ביום העצמאות, שחל אתמול, מקבל המושג הזה את מלא פירושו המילולי. התאווה לבשר, תרתי משמע.
דאודורנט
לפני זמן לא רב מתקלתי במודעות כאלו ברחבי ת”א:
"אזהרה! אלומיניום, פרופילן, גליקול וכימיקלים מזיקים בדאודורנטים חוסמים את יציאת הזיעה מגופך ומעלים את הסיכון לחלות בסרטן השד ומחלות נוספות"
הייתי מופתע לראות פרסום שלא מנסה למכור כלום, הרי אנחנו חיים בעולם קפיטליסטי…
על הבעיתיות שבדאודורנטים שמעתי מזמן, אבל התחלתי להתייחס לנושא במקרה. וכך היה:
הכל התחיל שיום אחד איבדתי את הדאודורנט שלי בחדר. הייתי צריך לצאת, לא מצאתי אותו, אז יצאתי בלי. למחרת, נזכרתי שאני לא יודע איפה הוא, אבל זה היה מאוחר מדי, ושוב - יצאתי בלי. כך עבר שבוע, ושמתי לב שאחרי כל השעות הללו, לפני המקלחת, עדיין יש ריח של הדאודורנט! החלטתי להמשיך, ולראות מתי יהיה לי ריח של זיעה, ולא של דאודורנט. רק אחרי 3(!) שבועות זה קרה.
אז נפל האסימון. אם לריח הדאודורנט לוקח 3 שבועות לצאת, מי יודע מה קורה עם שאר החומרים, ואיפה הם מצטברים.
אבי הפסיק להשתמש בדאודורנט לפני שנים. היה לו גירוי בעור, והרופאה אסרה עליו להשתמש בדאודורנט. בתחילה זה נשמע לו בלתי אפשרי. הרי איך אפשר בלי? אז מסתבר שאפשר.
ריח הגוף שלנו תלוי מאוד בתזונה שלנו. לפעמים שוכחים שיש דבר כזה, ריח גוף. נוהגים להסתיר אותו ע”י בשמים, סבונים ריחניים ודאודורנטים. לפעמים זה מזל, לפעמים זה חבל. אם אתם טבעוניים, ייתכן שאתם לא צריכים דאודורנט כלל. גבינות צהובות, מנסיוני, גורמות לריח חריף ועקשן. גם עמבה וחילבה לא משאירים את בלוטות הזיעה אדישות. שום מסריח לא רק דרך הנשימה. לגבי בשר אני לא יכול להעיד, כי באותה תקופה כבר בשר כבר לא היה חלק מהתזונה שלי.
יש דאודורנטים שלא מזיקים לגוף. הפשוט והזול ביותר הוא סודה לשתיה. טובלים אצבע לחה בכוסית עם אבקת סודה לשתיה, ומורחים על בית השחי, ואין ריח כל היום. אם אתם תוהים מה הטריק - הסודה יוצרת סביבה בסיסית שהחיידקים שיוצרים את הריח לא אוהבים (כנראה).
תנסו. אין לכם מה להפסיד.