פירגון
אני רוצה להגיד תודה לכל המגיבים לבלוג! מחמיא לי שאנשים קוראים וטורחים להגיב. אתם נותנים לי מוטיבציה לפרסם דברים שכבר כתבתי, וגם לכתוב דברים שיש לי בראש אבל לא מצאתי את הזמן והחשק להעלות אותם על הכתב.
תודה!
אין כרגע תגובות...
עוד זוג אופניים לסטטיסטיקה
עכשיו גם אני בסטטיסטיקה. האופניים היו קשורות בחצר הבניין, המנעול נפרץ והאופניים נעלמו. עוגמת הנפש סבירה, כי מדובר בזוג המשני שלי, אבל עדיין - לקום בבוקר ולראות שאין אופניים - זה מעצבן.
המנעול נראה סביר, אך הסתבר שהגנבים לא חתכו את השרשרת, אלא פרצו את המנעול. כמה קל לפרוץ מנעול? את התשובה קיבלתי למחרת.
מסתבר שבחור שעובד איתי מכיר קצת את הנושא, ורצה המקרה ונמצא במשרד מנעול זהה לזה שנפרץ. הבחור הביא סט פריצה, ותוך 30 שניות, המנעול היה פתוח!
לא טמנתי את ידי בצלחת (אלא דווקא במנעול), ואחרי 3 ימים גם אני הצלחתי לפרוץ אותו. הפעמים הבאות היו הרבה יותר קלות.
סוג המנעול שנחשב קשה לפריצה הוא מנעול בצורת פרסה עם מפתח עגול. מסתבר שיש מנעולים כאלו שאפשר לפרוץ עם עט חד פעמית! לדוגמא, http://www.youtube.com/watch?v=3bosEh5PUNs
לא צריך להלחץ, לא כל מנעול פרסה ניתן לפרוץ ככה. את שלי, לדוגמא, לא הצלחתי. אבל המנעול לא החזיק הרבה זמן מעמד. יום אחד הוא פשוט לא נסגר יותר (מזל שלא להפך). במקומו קניתי שרשרת עובי 10 מ”מ עם מנעול סביר (הכוונה ב”סביר” שיותר מהר לחתוך את השרשרת מאשר לפרוץ את המנעול). נקווה לטוב.
אין לנו מספיק זמן לעשות את כל הטעויות בעצמינו, אז כדאי ללמוד מנסיונם של אחרים…
:)
מים
ההיסטוריה של האדם כרוכה סביב מקורות מים. בתחילה, כל התיישבות הייתה ליד מקורות מים זורמים. מאוחר יותר, האדם השתכלל ולמד לגשת למי התיהום ע”י שימוש בבארות, לאגור מי גשמים בבורות ולבנות תעלות. וכמובן - דליים. כך היה אפשר להעביר את המים ממקור המים (הטבעי או המלאכותי) למקום המגורים.
הזמן עבר, והאדם השתכלל עוד יותר, ובנה מערכת צינורות שמעבירה את המים עד לבית עצמו. יותר לא היה צריך להתרוצץ בשביל מקלחת, או כוס מים.
ואז הגיעו חברות המים המינרלים, שהצליחו לעשות את הלא יאומן - והחזירו אותנו חזרה בזמן. שוב חזרו אנשים לסחוב דליים (בקבוקים) ממקורות המים (הסופרמרקט והמכולת) לבית. ולשלם. והרבה.
חברות המים המינרלים ראויות להערצה (מסויימת). הן הצליחו לשכנע את הציבור שמי הברז אינם ראויים לשתיה. יש שהשתכנעו שהם אפילו לא ראויים לבישול. ציבור שלם עכשיו חושב שהגיוני לקחת מים שיצאו ממעיין כלשהו,לארוז בבקבוקי פלסטיק (שמי יודע אילו חומרים הם מעבירים למים), לשנע במשאיות למרחקים גדולים, לחלק לסופרמרקטים ברחבי הארץ, לשלם מחיר יקר, ולסחוב בקבוקים עד לבית. עם הצבת מיכלי מיחזור בקבוקים ברחבי העיר, הציבור אפילו לא מרגיש שהוא גורם לכמויות פסולת עצומות.
כל זאת, כאשר יש לנו מים זורמים מהברז בבית. אבסורד?
בואו לא נהיה תמימים. איכות מי הברז בישראל לא מדהימה, ומשתנה ממקום למקום ומזמן לזמן. המים מעושרים בכלור, בפלואור (רק על הנושא הזה יש הרבה מה לדבר) ועוד הפתעות. בדיקות איכות נעשות, אך לא יכולות להבטיח את איכות המים בבתים, שיכולות להשתנות ע”י בעיות בצנרת הפרטית או צנרת עירונית בקטעים לא מנותרים.
אך עם זאת, מי הברז בישראל ראויים לשתיה.
תנו צ’אנס למי הברז. תמלאו בקבוק זכוכית ושימו במקרר, ותראו שהשד לא נורא כל-כך. רוצים איכות מים גבוהה יותר? השוק מלא בטכנולוגיות שיתנו את איכות המים הדרושה, החל מבריטה ועד לתמי4.
את הכסף שחסכתם, תשקיעו בדברים אחרים. בעצמכם, לדוגמא…
מדיטציה
לעצום עיניים. או להשאיר אותן פקוחות. להתרכז במשהו. בנשימה. בנקודה על הקיר. באור המרצד. בכאב. בחוסר נוחות. בדופק. בטעם של האוכל בפה. בהרגשה של הלגימה במורד הגרון.
ואז תגיע מחשבה. הן תמיד מגיעות. לשים לב אליה, להתבונן בה, לא להסחף איתה, ולחזור למה שהתרכזנו בו קודם. ואז היא תחזור. המחשבה. או שתגיע אחת אחרת. ושוב, לשים אליה לב ולחזור. לנשימה. לנקודה שעל הקיר.
המחשבות שלנו, הן קצת כמו חרב פיפיות. מצד אחד, מאפשרות לנו לחלום על העתיד. להזכר בעבר. למצוא פתרונות לבעיות. להסיק מסקנות. להביא רעיונות. מצד שני, יכולות לא לתת מנוח. מפריעות להנות מארוחה טובה. משקיעה יפה. מפריעות לישון. מפריעות להנות מהרגע הזה.
אבל אפשר גם אחרת. כל מה שצריך זה תרגול. פעם-פעמיים ביום, דקות בודדות בכל פעם, ועם הזמן וההתמדה נראה את השינוי. נראה שהמחשבות כבר לא שולטות עלינו. נשתמש בהן כשצריך, אך נוכל להתעלם מהן כשנרצה.
תנסו. לא תתאכזבו.
תודות...
לעץבעיר ולכל העומדים מאחוריו, שנותן לי (ולאחרים) במה,
לרדיו 88FM, שמנעים את זמני במהלך העבודה בחודשים האחרונים (מלבד פרסומות וחדשות, אבל עליהם אני מדלג),
לאובונטו (וכל התורמים הרבים האחרים) על מערכת ההפעלה שבה אני משתמש,
לעבודה שלי, שנותנת לי פרנסה ואתגרים אינטלקטואלים,
לחברים, משפחה, מורים ואנשים טובים באמצע הדרך, שעזרו ועוזרים לעצב את עולמי,
ולהורי היקרים, שהביאוני עד הלום.
תודה!