| נושאים בענף |
| הגינה בשדרות נורדאו |
| קומפוסט |
| אוכל פרא |
| עולה לגג אמרנו |
| תה |
| הבית האקולוגי |
| עולם הצומח בבית |
| מציאות |
| הלאה הסטיות |
| נקי אצלי |
| אי חד פעמי |
סוכה בגינה!
בערב סוכות, בעודי שותלת כמה שתילי קולרבי שרעי שלח לי, אחותי הופיעה בגינה בחברת המשפחה ומספר קרשים. אני מיהרתי לקניות בדרום העיר וכשחזרתי הייתה לי סוכה בגינה. לא עבר זמן רב וגם ההורים הגיעו ובסוכה שמחה רבה, כולם מאושרים... ליונה יש סוכה משלו, למיכל יש איפה לבנות לו סוכה, לתמי יש גינה שאחותה בונה בה סוכה ולאמא ואבא יש ילדים ונכדים מאושרים.
אין כרגע תגובות...
הגינה בת שנה
לפני שנה התחלתי את הגינה בשדרות נורדאו. לא היה לי מושג איך להתחיל אבל פשוט התחלתי. אחרי הקיץ, עם כמה מקומות ריקים שזה מכבר נזרעו בזרעים חדשים, הגינה נראית לי קצת ריקה אז לכבוד שנה החלטתי להזכיר לעצמי כמה ריק היה פה בהתחלה, ולהעלות אימייל מקסים ששכנתי אדית כתבה לי לפני מספר שבועות אחרי שהקורס של קרן התארח כאן למסיבת ערוגות. וכך כתבה לי שכנתי:
בננה שלא שתלתי
היום בבואי לערימת הקומפוסט שלי, חייך אלי עלה ירוק ובירך אותי לשלום. מוזר, חשבתי לעצמי, אינני זוכרת שהנחתי כאן אתמול כזה עלה ירוק ורענן של בננה. עלי הבננה שמגיעים לקומפוסט הם תמיד צהובים, יבשים ומתפוררים. הלא הם עלים שנגזמו בחצר של השבנה, הועברו אל החצר שלנו מעבר לגדר, נחו והתייבשו להם ורק אז אני מניחה אותם, כ"חומר יבש" בערימה.
לחצתי את ידו של העלה לשלום וניערתי אותו בעדינות לכאן ולכאן כלא מאמינה. כן כן - העלה קשור לענף, והענף נטוע חזק חזק אל תוך הגבול בין שתי ערימות הקומפוסט הצמודות שלי - זו שמתבשלת עכשיו (מן הסתם כבר לא חמה כל כך) והחדשה, המבעבעת... כן כן. צומח לי עץ בננה!!! כנראה אחד הענפים שזרקתי שם לא היה לגמרי יבש. איזה טבע זה!
יבולים
בזמן האחרון, כשנגמרים לי הירקות של רעי, אני לא בהיסטריה - יש ירקות גם בגינה! היום כשהיה ברור שזמן האוכל הגיע המצב במטבח היה עגום - נותרה בו רק בטטה אחת לרפואה. אז אידיתי אותה. הוספתי קוביות מתוקות ממנה לקערה של ירוקים רעננים וחריפים ואניסיים מהגינה: חסה אדומה, עלים ופרחים של רוקט, עלי שומר, עלים ופרחים של צנון וברוקולי, בצל ירוק ואפילו עוד קולרבי אחד שנמצא מסתתר מתחת לעלי הכרוב. קצת שמן זית ולימון ויש ארוחת צהריים.
תמי קולרבי
כשהייתי ילדה, המצאתי לחברה שלי כינוי שהצחיק אותי. קראתי לה: "ורד תרד". היא לא כל כך אהבה את זה וניסתה בכל כוחה למצוא חרוז נגד הולם. אחרי מאמצים רבים היא מצאה. "תמי קולרבי". זה לא עבד כל כך טוב, וגם לא היה לי מושג איך בכלל נראה קולרבי.
היום הייתה לי הרגשה שראיתי קולרבי לראשונה למרות שטכנית עשיתי היכרות עם הירק הזה כבר לפני מספר שנים. היום קטפתי קולרבי מהגינה שלי. הוא היה מונח לו שם, מעל האדמה וחיכה. היה מרגש לראות אותו שם. היה מרגש מאוד לאחוז בו ולנתק אותו מהאדמה (למרות שהתרגשות זאת מעורבת. בליבי אני קצת מבקשת סליחה מהירק...). לקחתי אותו למטבח מתענגת על הצבע הירוק המדהים שלו ונהנתי לצלם כמו שמצלמים מישהו ממש יפיפה.
אבל השלב שבאמת אין לי מילים לתאר הוא שלב הטעימה.... חשבתי שהוא ילך לסלט אבל רק חתיכה קטנה נשארה ממנו לסלט וגם זה היה קשה. פרסתי וטעמתי. ואז גיליתי שהקליפה שלו ניתנת לקילוף בקלות בעזרת האצבעות ולא כמו הקולרבי שהכרתי שתמיד צריך לעבוד עליו עם קולפן. הטעם היה פשוט שמיימי. באמת אי אפשר לתאר. זהו - אני רוצה עוד!! אבל יש רק עוד אחד בגינה והוא שמור לאדית, השכנה מלמעלה.