אושפיזין
הנה דבר שלא קרה עדיין בעץבעיר: בניית סוכה. בסוכות נהיה באשראם במדבר, וכך היה גם בשנה שעברה. זה בהחלט ברוח הֶחג: העיקר לא להיות בבית הקבע, אלא במשכן ארעי. אז דווקא בסוכות יהיה הסלון האקולוגי סגור. ממילא אירוח אושפיזין הוא עניין של קבע בעץבעיר, וַהרי הדירה האקולוגית פתוחה לכול מדי יום שישי, בִפרט כשיש סיור מודרך, וּבִימי התנדבות וּמארחת רבים במסגרת קורסים, סדנאות וּפעילויות נוספות, וכעת אנו ניצבים בתחילתה של עונת השכנות שלנו, השופעת אירוח.
אם תדבר עם השכן
גויאבות הוא לך ייתן
כי מה שלו הוא מיותר
הוא בשבילך ממש אוצר
שייח מוניס - עולם הולך ונעלם
סוד גלוי הוא, שקמפוס אוניברסיטת תל אביב התפשט והלך ודחק את הכפר הערבי שייח מוניס. בפרט נכבש השטח שמדרום לקמפוס ע"י מגרְשי החניה רַחבי הידיים. מה שנותר מהכפר נשקף מעבר לגדר התוחמת את הגינה שלנו בקמפוס, אור-גינה-לי, במיקומה הֶחדש. שיטוט במקום מגלה פינות של פשטות שובת-לב, שכה זרה לחלק זה של העיר. עד מתי? ימים וּבולדוזרים יגידו.
הגיאוגרפיה של הגיאוגרפיה, חלק ב'
בפרק הקודם סיפרתי על יד אבנר, מושב החוג לגיאוגרפיה וְלִסביבת האדם. מתברר, שהגיאוגרפיה של סביבת הבניין שופעת יופי והפתעות.
הגיאוגרפיה של הגיאוגרפיה, או הגג של הג"ג
כשהצטרפתי לעץבעיר, עמדתי לקראת סיום לימודיי לתואר שני בפקולטה להנדסה באוניברסיטת תל אביב. זו הפקולטה הקרובה ביותר גיאוגרפית אל כיכר ביאליק, מקום מושבו של עץבעיר. בהמשך התחלתי את הדוקטורט בלימודי הסביבה, המתבצע בפועל בחוג לגיאוגרפיה, במעבדה לחישה מרחוק. מקום מושבו של זה בבית חביב, בעל אופי ביתי-משהו, מחוץ לקמפוס, בִרחוב זֶליג בִשכונת אפקה, בית, המכונֶה יד אבנר.
בית וָעץ
החוצה נשפך
את דרכי מפלס
בִסבך ענפים
מבקשֵי שם וּמִסְפָּר
בְקירות מתחככים
עליהם תמונתם
מול חלון
מכל עבר
סָביב ללכתי
כמגנט, כמכשול
מכל אבן העיר צוֹפֵרָה
ים אדם בעורְקיה כדם
מי יידע אי בה עץ
עץ הדעת
או אשליך את עצמי הימה לדעת
