חשבון נפש מעשי
על חילונים רבים יש ליום הכיפורים השפעה מיוחדת, לִכאורה. אולי יכול היה להיות לא רע אחד כזה בחודש. אצלי הוא מחלץ התחלות שהמתינו. כך לפני שנתיים, וכך היום, ערב יום הכיפורים, כשהִצּבתי סוף סוף בַחֲצַר הבית את הקומפוסטר, שקניתי פעם בַהֲנחה משמעותית במסגרת מבצע של רשויות מקומיות בשרון. כיוון שזה לא עיכב אותי בַעֲשיית הקומפוסט, דחיתי זאת, אך האתגר הבא הוא, כמובן, להכניס גם השכנים למעגל, כמתבקש מהשכנות, העומדת כרגע במרכז פעילותנו על-פי התוכנית השנתית החדשה. בינתיים הדפסתי את הֶעלה הזה של אילן וגם את זה כדי להציג אותם לשכנה, המנחה את הגנן בַעֲבודתו וְלשים קץ לקִלְלת המפוח בַחצרנו. בַחזרה לקומפוסוטר, מבחינתי האישית, הוא גם ייתן מענה נוסף לימים, שבהם אינני מזדמן לאחת הגינות כדי להביא לשם את האשפה, אם כי יש לכך כבר מענה בקומפוסט השַלשוֹלים. וגם מדפים ממוחדשים הניב היום הזה. המשך...
אין כרגע תגובות...
, יש גלריה...
היֹה היה
מזל טוב! שנה לֶענף הזה, שנתיים (וּשלושה ימים) לשיר הראשון, ושלוש שנים לעץבעיר! השיר הראשון? וּבכן, למעט שניים-שלושה שירים קדומים יותר, כל שיריי, כ-170 במספר, נכתבו במהלך השנתיים האחרונות, ואין כמו יום הכיפורים להתחבר אל מה שמבקש לנבוע מבִפנים, וּבה בעת אל מה שמסביבנו, וכך באותו ערב יום כיפור, בעקבות שיפוצים בֶחצר, שלצערי השפעתי עליהם הייתה מוגבלת ביותר, וכללו התקנת פנס בכניסה לֶחצר, המשמש למטרות קישוטיות בעיקר וּמודלק רק לכבוד אורחים, נכתב השיר שלהלן, המבטא את תגובתי לשינוי בסביבה, כפי שהורגלתי אליה שנים רבות:
אושפיזין
הנה דבר שלא קרה עדיין בעץבעיר: בניית סוכה. בסוכות נהיה באשראם במדבר, וכך היה גם בשנה שעברה. זה בהחלט ברוח הֶחג: העיקר לא להיות בבית הקבע, אלא במשכן ארעי. אז דווקא בסוכות יהיה הסלון האקולוגי סגור. ממילא אירוח אושפיזין הוא עניין של קבע בעץבעיר, וַהרי הדירה האקולוגית פתוחה לכול מדי יום שישי, בִפרט כשיש סיור מודרך, וּבִימי התנדבות וּמארחת רבים במסגרת קורסים, סדנאות וּפעילויות נוספות, וכעת אנו ניצבים בתחילתה של עונת השכנות שלנו, השופעת אירוח.
אם תדבר עם השכן
גויאבות הוא לך ייתן
כי מה שלו הוא מיותר
הוא בשבילך ממש אוצר
שייח מוניס - עולם הולך ונעלם
סוד גלוי הוא, שקמפוס אוניברסיטת תל אביב התפשט והלך ודחק את הכפר הערבי שייח מוניס. בפרט נכבש השטח שמדרום לקמפוס ע"י מגרְשי החניה רַחבי הידיים. מה שנותר מהכפר נשקף מעבר לגדר התוחמת את הגינה שלנו בקמפוס, אור-גינה-לי, במיקומה הֶחדש. שיטוט במקום מגלה פינות של פשטות שובת-לב, שכה זרה לחלק זה של העיר. עד מתי? ימים וּבולדוזרים יגידו.
הגיאוגרפיה של הגיאוגרפיה, חלק ב'
בפרק הקודם סיפרתי על יד אבנר, מושב החוג לגיאוגרפיה וְלִסביבת האדם. מתברר, שהגיאוגרפיה של סביבת הבניין שופעת יופי והפתעות.