מתק'ה – מגדל עץ דרומי
אני, סך הכל, רוצה להתקיים
אבל מסתבר שזה די מורכב
להתקיים עם עצמי
וגם עם אישתי
והבית, והרחוב, והחברים והמשפחה והקהילה שסביבי וכל הארץ והעולם
על הנסיונות שלי להתקיים אני אכתוב כאן
מה שהצלחתי (או שעוד לא) לקיים בבית וברחוב
על ההנבטה והגידול של עץ חדש בעיר באר שבע
וגם על העבודה שלי בקרב הקהילות הדרומיות לקייומן (וקיומי וקיומינו)
ואני אנסה לעשות זאת כמה שיותר פשוט
אתם מוזמנים לטפס על הענף שלי
אין כרגע תגובות...
יעלה גונדר
שוקי, קוקו, פיצי, ציפי אלו הם שמות חברי לארוחת הבוקר המזינה, קערת הקורנפלקס שלי, אי שם מימי ילדותי. ארוחת הבוקר היא הארוחה הכי חשובה ביום- אבל מה אם ערכי המזון שאכלתי לא באמת נחשבים?..
זיהום הסביבה, משבר המזון והמים, עליית מחירי האנרגיה ,שינויי האקלים, שאלות על תרבות המזון והמרחב העירוני כל אלו הובילו אותי אל מכון ערבה (כי אכן מהדרום תבוא הגאולה) על מנת לחפש ולמצוא את התשובה. חקלאות עירונית.
לקום בבוקר ולעלות אל הגג או לפתוח את החלון או לרדת לחצר ולקטוף חופן עגבניות, כמה מלפפונים בצל וצנוניות. אני מאמינה שחקלאות עירונית היא הדרך להבטיח עצמאות בסיסית של האדם על ידי גידול מזונו. מקומה של העגבנייה בחיינו לא רק מסתכם בעולם הויטמינים. גידול צמחייה מפחית נקודתית את זיהום האוויר, מוריד טמפרטורות, משתמש במי גשמים מבוזבזים וכמובן מושך שלל ציפורי שיר וצופיות..
עבודה במשתלה, הקמת גינות ירק בשלל מקומות בתל אביב וכן למידה חקלאות ברקיימא במכון ערבה הביאו אותי למסקנה כי חקלאות עירונית יכולה לקרות בכל מקום , ובכל אחד ואחת מאיתנו נפש חקלאית המבקשת לפרוץ.
לירון דן
יום אחד התעוררתי בבוקר ותהיתי מה היה קורה לו כל הפסולת שאותה אני מייצרת היתה נאגרת אצלי בבית....
התחלתי לשאול שאלות, ולמצוא תשובות שרק גרמו לי לתסכול סביבתי - כ"כ הרבה זבל מיוצר מהול באדישות גדולה מצד החברה. לקח לי זמן להבין וללמוד שהשינוי מתחיל בקטן, בי, בסביבה שלי ואז שולח אדוות החוצה מתרחב ומהדהד.
ארבע שנים למדתי עיצוב מוצר. לאחר שנתיים כבר הבנתי שהעולם לא באמת זקוק לעוד כורסת מנהלים, אלא למוצרים פונקציונאליים, איכותיים ועמידים לאורך זמן. כמו מכונת התפירה של סבתא שהחזיקה מעמד לאורך דורות.
אז הכנתי מיכל, פשוט, מניפולציה על פח אשפה קיים, הכנסתי לתוכו מספר תולעים, ומאז אני יוצרת מהזבל שלי תוצרים נפלאים - דשן שאיתו אני מדשנת את העציצים. הם מבחינתם מניבים לי פירות נפלאים, ומה שנוצר אצלי בבית זו מערכת סימביוטית נפלאה שלא מפסיקה להניב וליצור מחזוריות טבעית אצלי... ממש פה... בעיר.
ממליצה לכם להיכנס לחוויה, להרגיש את זה ממשי, חוויתי ואמיתי:)
נועה פלד
במשך השנים אני מצלמת פרויקטים אקולוגיים בארץ ובעולם, במטרה להראות מקומות ואנשים הפועלים לשיפור איכות החיים והסביבה ובכך לחזק אחרים לעשייה נוספת. עם הצילומים והסיפורים שאספתי אני מעבירה הרצאות לקהלים שונים. אני מתכננת בשיטת פרמקלצ'ר (שיטת תכנון סביבתית) ומחפשת כיום שיתופי פעולה שיעזרו להפוך את "מסע אקולוגי" לסרטים תיעודיים.
האהבה שלי היא לעבוד עם ילדים. אני עוסקת בחינוך סביבתי במסגרות שונות, בעיקר חינוך פתוח ניסויי (חפ"ן). בארגון הסטודנטים מגמה ירוקה הייתי רכזת חינוך ארצית והקמתי את פרויקט "סביבות" ליצירת מנהיגות סביבתית בתנועות הנוער. לאחר מכן עסקתי בהקמת סביבות אקולוגיות עם ילדים בבתי ספר שונים, העברתי חוגים וקייטנות של טבע, סביבה ויצירה לילדים, חוג גינון לקשישים וקורס אקולוגיה מעשית לפנסיונרים צעירים.
כיום אני עובדת כמורה לחינוך סביבתי בבית חינוך ע"ש א.ד. גורדון בת"א, ביה"ס בו למדתי כילדה, מול חוף מציצים. אני מקימה עם הילדים המופלאים של כתות א'-ב' גינה אקולוגית בפינת החי של ביה"ס, מלמדת איכות הסביבה ומקווה להקים בשנה הקרובה גינה אקולוגית על גג חדר האוכל.
מוזיקה בכלל, ומוזיקה ברזילאית בפרט, היא בשבילי באופן אישי דבר מאד אקולוגי - פשוט עושה טוב בנשמה. אני שרה בפורטוגזית סמבה, בוסה נובה, שוריניו ועוד סגנונות מברזיל, בהרכבים שונים. בין השאר אחת לחודש בימי שישי אחה"צ במועדון שבלול ג'אז בנמל ת"א עם הרכב שוריקו.
אני גרה ברחוב ארנון בת"א, מול בית המשפחה שבנה סבא שלי בשנות השלושים, מגדלת גינה קטנה ועושה קומפוסט (כמה שכנים הצטרפו השנה).
אוהבת לרקוד, בעיקר קונטקט אימפרוביזציה וריקוד אפריקאי. לומדת ומתרגלת את חכמת המאיה העתיקה, המלמדת התנהלות קלילה וזורמת מרגע לרגע בזמן ובמרחב דרך ידע של סמלים, צורות, צבעים, תנועה, מדיטציה ועוד.
עם החלום להביא את ה"ירוק" אל תוך העיר הגדולה נולד שיתוף הפעולה עם עץ בעיר. על העבודה עם הילדים ועל מסעות התיעוד שלי תוכלו לקרוא בענף שלי כאן. לפרטים נוספים ותמונות עלי ועל מעללי אתם מוזמנים לבקר באתר מסע אקולוגי.
תמר דסאו-צפריר
שלום ונעים מאוד.
אני תמר (או תמי) בת 36, נשואה, אמא לשתי בנות וגרה בנווה צדק, תל אביב.
המסע הירוק שלי התחיל לפני כ-5 שנים כשעברנו לארה"ב. ההורים שלי גרו שם ושניהם חלו בסרטן. חיינו איתם וטיפלנו בהם במשך שנה. אבא נפתר מסרטן ריאות ואמא, חצי שנה אחריו מסרטן שד. עד לנקודה זו בחיי לא היה לי מושג קלוש ו"ירוק" היה סתם צבע שלא ממש אהבתי. אני חושבת שהצעד הראשון היה להבין ש"משהו לא בסדר" וקניתי חלב אורגני לתינוקת. מאותו רגע קללת הידע התחילה: קראתי, שאלתי ולמדתי. רגע השיא היה כשישבנו אחיותיי ואני אצל התזונאי הראשי של בית החולים Sloan Kettering במנהטן. הוא אמר את זה בצורה הכי פשוטה שיש: "בנות, כנראה שהגנטיקה שלכן לא משהו...הגוף שלנו הוא מלחמה מתמדת בין הרעלים שהוא נחשף אליהם לבין מה שהוא מצליח לנקות ממנו. אז תהיו נחמדות לגוף שלכן ותחשפו אותו לכמה שפחות רעל!" משם השיחה התגלגלה לאוכל אורגני, אנטיביוטיות והורמונים, מזון מהונדס גנטית ושאר "דברים טובים". אז נהיינו אוכלי אוכל אורגני מלא, מתרחצים בסבון בלי SLS ומנקי בית במוצרים של ECOVER. בהתחלה הכל סבב סביבנו, המשפחה המצומצמת, ואיך להגן על בריאותינו כמה שאפשר. רק שתוך כדי האגוצנטריות הזאת, גרנו באמריקה. בימי שני הוצאנו ניירות, בשלישי זכוכיות ופחיות ובחמישי פלסטיק, וכשלא – חטפנו דוח. התחלנו להבין שהתמונה הרבה יותר גדולה מהמכולת האורגנית.
ואז חזרנו הביתה לישראל.
שעתיים אחרי שנחתנו הגענו למסיבת יום הולדת בפארק הירקון. נכנסתי להלם. ראיתי את ליה האורגנית שלי, אז בת 4, מחזיקה ביד אחת נקניקיה בלתי מזוהה בתוך לחמנייה לבנה. ביד השנייה היא החזיקה צבע מאכל אדום במעטה של סוכרייה על מקל וכשהיא פנתה לאחת האמהות ואמרה שהיא צמאה, ההיא מזגה לה בחיוך רחב כוס של דייאט קולה! בסוף האירוע, שהיה מקסים ומבחינה חברתית סימל את כל הסיבות כן לחזור הביתה, את כל הזבל (בקבוקי פלסטיק, זכוכית, כלים חד פעמיים, מפות, ניירות עטיפה, שאריות אוכל, מגשיות, וכו', וכו') העמיסו יחד לתוך מיליון שקיות זבל כתומות וזרקו לאותו הפח... המצחיק הוא שחמש שנים קודם זה לא היה מזיז לי.
היום במסגרת קורס ביטוי עצמי ומנהיגות של לנדמארק אדיוקיישן, www.landmarkeducation.co.il, קבלתי את הביצים לעשות משהו בנדון. את תמי צורי המדהימה הכרתי כשהקלדתי "קומפוסט" בגוגל. והיום אני כותבת באתר שלה ובהתרגשות גדולה מצהירה על עצמי כשפן הניסויים של מכשיר קומפוסט חשמלי ביתי של חברת NATUREMILL. על כך ועוד תכלו לקרוא בענף שלי.